<h1>כתוב שם לראב"ד על מגילה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
במאור דף ג'. ד"ה אמר רב. לרי"ף סי' אלף ס"ו. כתוב שם. תניא בברייתא המפרש והיוצא לדרך קורין בי"ג. אמר אברהם. אני יש לי התוספתא [פ"א ה"ג] ויש בה קורין בי"ד כמו שיש בירושלמי [פ"ב ה"ג] ועל ענין בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר נאמר, ודומה דהכי קאמר אף על פי שהוא בן כפר ואנשי מקומו מקדימין ליום הכניסה או שהוא בן כרך ואנשי עירו קורין בחמשה עשר, מכיון שיצא לים או לדרך יצא מתורת מקומו וקורא בי"ד כי הוא זמן לכל. ר' חלבו רב הונא רב בשם רבי חייא רבה הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה. ומנא ליה לרבי אפרים די"א וי"ב בטלו והא ההיא מתניתא דמסייע מינה לרבי יוחנן דאמר בזמן הזה אין קורין אותה אלא בזמנה רב אשי דהוה בתרא מוקים לה כרבי יוסי בר יהודה ואימתי דרבי יוסי בר יהודה לאו לפרושי אתא אלא לחלוק ורבי יוסי ב"ר יהודה חולק עם רבי עקיבא רבו של אביו אין הלכה כמותו ומלתייהו דרב ורב אשי מסייעו להאיך סברא. ואף על גב דאמר רבי יוחנן זו דברי רבי עקיבא זו וסבירא ליה קאמר דאיכא טובא גמרא כי האי. אי נמי לא אתא רבי יוחנן למימר אלא לגלויי דרבי עקיבא חולק ואימתי דרבי יוסי ב"ר יהודה לא מפרש הוא אלא חולק הוא וממילא ידעינן דהלכה כרבי עקיבא וכן עיקר. ועל זה נהגו בנרבונה לקרותה מבעוד יום של י"ג לאנוסים ולבחורות שלא להתענות משחשכה יותר מדאי. במאור שם. כתוב שם. ולדידן לא מכרעא דר' יוחנן כרב. אמר אברהם. כל זו משלי אות באות. במאור שם. כתוב שם. גרסי' בירושלמי (פ"ב הלכה ג') מפרשי ימים והולכי מדבריות קורין כדרכן בי"ד וברייתא פליגא עלה כמשמעה, אי נמי יש לומר הא דאפשר ליה והא דלא אפשר ליה. אמר אברהם. זה הבל ורעיון רוח. אי דאפשר ליה פשיטא.
במאור דף א': ד"ה אמר רבה. לרי"ף סי' אלף ס"ג. כתוב שם. [אמר רבה בר חנא א"ר יוחנן זו דברי ר' עקיבא סתימתאה אבל חכמים אומרים בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה כתב הרב אלפסי ז"ל כלומר הואיל ועיניהם של עניים נשואות למקרא מגלה כדי לחלק להם מעות לפורים אין קורין אותה אלא בזמנה]. וקשיא [לן] על הדין פירושא הא דאמרינן לקמן בגמרא [דף ד':] הואיל ונאמרו בכפרים מקדימים ליום הכניסה גובים בו ביום ומחלקים בו ביום מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגלה. אמר אברהם. מצאתי בירושלמי [פרק א' הלכה א'] דברים מוכיחים לפירוש הרב רבי יצחק ז"ל הדא תימר לקרות אבל לעשות סעודה אין עושים אלא בי"ד ובט"ו ואין מחלקים אלא בי"ד וט"ו ואין עיניהם של עניים תלויות אלא בי"ד ובט"ו, כך מצאתי הגירסא. ונ"ל שיש כאן חסרון וכך היא הגירסא ובזמן הזה אין קורין ואין מחלקין אלא בי"ד ובט"ו שאין עיניהם וכו'. והכי פירושה בזמן הזה שהנותנים מועטים והעניים מרובים והמתנות מועטות כשאין קורין אותה בזמנה ומחלקים בו ביום אין שמחת היום עליהם ומתנותיהם מועטות ואין עיניהם של עניים תלויות למתנות יפות אלא בי"ד וט"ו לפיכך אין גובין אותה אלא בזמנה. זה הענין קרוב לפי' הרב ר' אפרים (נ"ע) ועל דרך הרב ר' יצחק ז"ל. ובחיי ראשי זה הטעם קרוב ויפה טעם הצרפתי, אטו כ"ע לבני כפרים [מסתכלי] והלא [בני] עיירות ובני כרכים קורין בזמנם ובני הכפרים הולכים לכרכים בימי הפורים ומוליכים להם מזון לשמחת הפורים, וגם הם עצמם אין עושים סעודת פורים אלא בי"ד ובט"ו ולפ[נ]י שמסתכלים במקרא מגלה יסתכלו בשמחת פורים כי הוא עיקר הפורים. וסוף דבר טובה צפורן הרב ז"ל מכריסן של אחרים והפוגם דבריו הוא הפגום.
<h2>דף ה.</h2>
במאור דף ג'. ד"ה אמר רב. לרי"ף סי' אלף ס"ו. כתוב שם. תניא בברייתא המפרש והיוצא לדרך קורין בי"ג. אמר אברהם. אני יש לי התוספתא [פ"א ה"ג] ויש בה קורין בי"ד כמו שיש בירושלמי [פ"ב ה"ג] ועל ענין בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר נאמר, ודומה דהכי קאמר אף על פי שהוא בן כפר ואנשי מקומו מקדימין ליום הכניסה או שהוא בן כרך ואנשי עירו קורין בחמשה עשר, מכיון שיצא לים או לדרך יצא מתורת מקומו וקורא בי"ד כי הוא זמן לכל. ר' חלבו רב הונא רב בשם רבי חייא רבה הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה. ומנא ליה לרבי אפרים די"א וי"ב בטלו והא ההיא מתניתא דמסייע מינה לרבי יוחנן דאמר בזמן הזה אין קורין אותה אלא בזמנה רב אשי דהוה בתרא מוקים לה כרבי יוסי בר יהודה ואימתי דרבי יוסי בר יהודה לאו לפרושי אתא אלא לחלוק ורבי יוסי ב"ר יהודה חולק עם רבי עקיבא רבו של אביו אין הלכה כמותו ומלתייהו דרב ורב אשי מסייעו להאיך סברא. ואף על גב דאמר רבי יוחנן זו דברי רבי עקיבא זו וסבירא ליה קאמר דאיכא טובא גמרא כי האי. אי נמי לא אתא רבי יוחנן למימר אלא לגלויי דרבי עקיבא חולק ואימתי דרבי יוסי ב"ר יהודה לא מפרש הוא אלא חולק הוא וממילא ידעינן דהלכה כרבי עקיבא וכן עיקר. ועל זה נהגו בנרבונה לקרותה מבעוד יום של י"ג לאנוסים ולבחורות שלא להתענות משחשכה יותר מדאי. במאור שם. כתוב שם. ולדידן לא מכרעא דר' יוחנן כרב. אמר אברהם. כל זו משלי אות באות. במאור שם. כתוב שם. גרסי' בירושלמי (פ"ב הלכה ג') מפרשי ימים והולכי מדבריות קורין כדרכן בי"ד וברייתא פליגא עלה כמשמעה, אי נמי יש לומר הא דאפשר ליה והא דלא אפשר ליה. אמר אברהם. זה הבל ורעיון רוח. אי דאפשר ליה פשיטא.
<h2>דף ה:</h2>
במאור דף ד'. ד"ה כתב הר' אפרים. לרי"ף סי' אלף ע"א. כתוב שם. לא נצרכה אלא לאסור של זה בזה והוו להו דברי סופרים שצריכים חזוק, [ולפיכך בני חמיסר אסורין בתענית בי"ג] וכו'. אמר אברהם. דברים רחוקים הם [מאד] שיהיו בני י"ד מותרים להתענות בי"ג ובני ט"ו יהיו אסורין שלא נאסרו בני חמשה עשר בארבעה עשר עצמו אלא מפני שהוא יום טוב לבני י"ד ודי להם שיהיו כמותם. ואם נאמר כי מפני הנס של עצמן נאסרו גם בשניהם נמצא שגם הם דברי קבלה. ומה שהזכירו במגלת תענית יום י"ד (ואת יום) וט"ו יומי דפוריא וכו' על פי המקרא באו שכתוב (אסתר פרק ט' פסוק כ"א) להיות עושים את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר בו וגו', שלאחר שחלק אותם כללם כאחד ולא עשה כן אלא לאסור של זה בזה אבל מעולם במגלת תענית לא הוסיפו על ימי הפורים כלום והאומר שהוסיפו נחשוב אותו מן החיצונים והזרים. כל עיקר אנו יש לנו דעת אחרת בכל אלה כי מאחר שבטלה מגלת תענית השכל נותן והסברא מסכמת שאפילו בחנוכה ופורים אין להם פנים ואחור כלל דלא עדיפי טפלי דהני מעיקרא דהני. מיהו אמרינן [ר"ה דף י"ח:] בטלה מגלת תענית דוקא לתענית יחיד שהיחיד מתענה בהם חוץ מחנוכה ופורים אבל לגבי תענית צבור לא בטילי דחזינן בגמרא [תענית דף י"ח:] רב נחמן גזר תעניתא בתליסר דאדר ואקשו עליה והא יום טוריינוס הוא, ותו אקשו ליה והא יום שלפני נקנור הוא, ושני יום טוריינוס בטלי בטלוה, והלא רב נחמן מן האחרונים היה ואחר החרבן כמה היה ואקשו עליו ממגלת תענית אלמא לתענית צבור לא בטלה. מעתה משנת תענית שנחלקו בלפניהם ולאחריהם אפילו בזמן הזה היא שנויה ובתענית צבור כעין כל המשנה כולה בתענית צבור. והדברים נכונים ונכוחים, ולא כמו שזה סובר שלא דברו אלא בחנוכה ופורים שהרי אמרו בה דלא להתענאה לפניו אסור וכו' והרי חנוכה ופורים דלא למספד אינון. ותו לא מידי.
<h2>דף יט.</h2>
במאור דף ו'. ד"ה מתני' בן עיר. לרי"ף סי' אלף ע"ט. כתוב שם. אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י"ד ונתעכב ולא חזר וכו'. ולא נתבררו לנו דברי הרב מאי עתיד ומאי נתעכב וכו', ועכוב זה מאן דכר שמיה וכו'. אמר אברהם. מי שלא הבין ולא ידע יתמה על פירוש הרב ז"ל והוא האמת ואתרוייהו קאי רבא דפשטא דמלתא ופרוז בן יומו וכו' ומוקף בן יומו דאמרינן על יום י"ד קאמר שאם הוא מוקף באותו יום פרח ממנו תורת פרוז ואם הוא פרוז דינו כפרוז הלכך אם הוא בן כרך שהלך לעיר והיה בדעתו לצאת משם בלילי י"ד דהיינו קודם שהאיר מזרח והכי פירשו לה בירושלמי [פרק ב' הלכה ג'] אף על פי שנתעכב שם שלא הזדמן לו דרכו ומאונס נשאר שם הרי הוא כמוקף וקורא בט"ו במקומו ואינו חייב לקרותה עמהם, ואם לא היה בדעתו לצאת משם קודם האיר המזרח ובשעת חיוב מגילה של בני העיר לא היה בדעתו לצאת משם הרי הוא פרוז וקורא עמהם אע"פ שהוא פרוז ליומו ותו לא. ואם היה בן עיר שהלך לכרך ועתיד לחזור למקומו בליל י"ד דהיינו קודם שהאיר מזרח קורא שם כמקומו אף על פי שנתעכב שם מאונס, ואם לאו הרי הוא כמוקף אף על פי שאינו אלא ליומו ואינו קורא בי"ד. ואם מתעכב עמהם עד הערב קורא עמהם. ובודאי צריך להתעכב ולקרות עמהם שכבר נעשה מוקף ביום י"ד, דבי"ד הדבר תלוי דמפרזי נפקא לן לבן יומו והוא בן י"ד. ובירושלמי [שם] גרסי ניחא בן כרך שהלך לעיר שזמנו מאורתא בן עיר שהלך לכרך ואין זמנו מוקדם א"ר יודן לית כאן בן עיר שהלך לכרך. ונ"ל דלא גרסינן כמקומו בכ"ף אלא במקומו בבי"ת ולפי הגמרא שלנו הוא בכ"ף וכו'.
<h2>דף כא.</h2>
במאור דף י"ד: ד"ה כתב הרי"ף הא דגרסינן. לרי"ף סי' אלף קל"ט. (גיטין דף נ"ט:). כתוב שם. [אמר אביי אין שם כהן נתפרדה חבילה. ולפי שיש הרבה שמשתבשין בפירושה ראיתי לכותבה. יש שסוברין לומר שאם אין כהן לא יקרא לוי כלל, וסומכים על סדר מר רב עמרם בר ששנא גאון, ואין הפירוש הזה נכון. אלא הנכון שלא יקרא לוי בתורת קביעות ראשון, אלא קורא באיזה מקום שירצה כפי מה שהוא ראוי לו לפי מעלתו אחרת, ולא לפי מעלת לויה, או אם אינו רוצה לקרות לא יקרא כלל]. זה פירוש נתפרדה חבילה. אמר אברהם. ואם במקום שהוא רוצה לקרות קורא לפי מעלתו, לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם, ומאי פגם שני איכא למימר אחרי לוי, גדול הוא וקורא לפי מעלתו אחר לוי, אלא ודאי כמו שאמר הגאון ז"ל.
<h2>דף כז:</h2>
במאור דף ח': ד"ה מתני' אין מוכרין. לרי"ף סי' אלף צ'. כתוב שם. אין מוכרין בני העיר בית הכנסת אלא על תנאי. ה"ר אפרים פירשה בבית הכנסת של יחיד. והוצרך לפרש כך משום דקשיא ליה דרבי מאיר אדרבי מאיר, כיון דאמר רבי מאיר שאין מוכרין משל רבים ליחיד מפני שמורידין אותו מקדושתו לעולם. אמר אברהם. ובירושלמי [פרק ג' הלכה ג'] אמרו הא דקתני רישא אין מוכרין של רבים ליחיד אין מוכרים בית הכנסת על תנאי, כלומר וכיון דעל תנאי הוא דמצו הדרי בהו אכתי של רבים הוא, ואי כרבנין מוכרין אותו ממכר עולם וכו' רבי חייא בר אבא בשם ר' אבא תפתר בס"ת. אבל בית הכנסת לרבי מאיר מוכרין ליחיד ועל תנאי כדי שתעמוד בחזקת רבים וממילא לרבי מאיר אין היחיד רשאי לעשות בה שום דבר חולין שהרי שם בית הכנסת עליו ושל רבים. וכי אמרינן בגמרא היכי דיירי בה, לאו דוקא, אלא שאף התפלה אסורה להם כדירה משום רבית. ומילי מילי שאמר זה מילי בעלמא נינהו דאי סופה כשמכרו לעלות בדמים ומותר לחלל בקדושתה מה צורך לתנאי זה וכשלוקחים בדמי תיבה בעלי התיבה גם כן מתנין על התיבה להחזירה ולהחזיר המעות. סוף דבר אין בדבריו כלום.
